פרק שני: שיקום הפליטים המשך

עלויות שיקום הפליטים

השקלול הכלכלי של שיקום הוא אפוא מורכב ביותר, ומצריך עבודת מטה מסודרת וארוכה, שתיעשה על ידי גופים מקצועיים שיוקמו לצורך כך. בהערכה גסה ניתן לדבר על סכום של כ– 12 מיליארד דולר לשיקומם של כל הפליטים החיים כיום במחנות פליטים - בעזה, בלבנון, בירדן ביו"ש ובסוריה; ועל סכום דומה לשיפור מצבם של כל שאר הפליטים, שאינם חיים במחנות. בסה"כ כ– 25 מיליארד דולר להסדרה חד–פעמית ואחרונה של בעיית הפליטים, המדריכה את מנוחת העולם כבר שישים שנה.

הסדרה כזו תייתר את העלויות האדירות של אונר"א ושל הרשות הפלשתינית גם יחד. תקציבה השנתי של אונר"א עומד על חצי מיליארד דולר, המגיע ממדינות תורמות, בעוד הסיוע של הקהילייה הבינלאומית לרשות הפלשתינית מוערך עד היום ביותר מ– 6 מיליארד דולר, כשעל כך נוספה כעת (דצמבר 2007) התחייבות מצד המדינות התורמות ליותר מ– 7 מיליארד דולר נוספים (!).

שיקום במדינה שלישית

נתיב שיקום מקובל אחר הוא קליטת הפליטים במדינה שלישית (לא זו שממנה ברחו ולא זו ששימשה להם מקלט זמני), והפיכתם לאזרחים שווי זכויות בה. הצלחתו של נתיב שיקום זה תלויה בנכונותה של ארץ היעד, התאמתם של הפליטים לתרבות המקומית, ובאפשרויות הכלכליות שהם מביאים עמם.

על פי רוב, הפליטים הנקלטים בארצות חדשות הם חסרי–כל; לכן רוב המדינות הקולטות פליטים על בסיס קבוע הן מדינות רווחה עשירות, היכולות לשאת במעמס הקליטה והשיקום של מספר מוגבל של פליטים בכל שנה. כמובן שמדינות אלה (אוסטרליה, ניו זילנד, קנדה, ארה"ב, שבדיה, נורבגיה, פינלנד, אירלנד, דנמרק, הולנד ושוויץ) יכולות וצריכות להשתתף גם בקליטת הפליטים הפלשתינים, אבל אליהן ניתן לצרף מדינות שאף כי אין בהן מערך קבוע של קליטת פליטים, יש להן נכונות עקרונית והתגייסות למטרות נקודתיות (כך למשל, גרמניה, יוון, סלובניה וצרפת קלטו את רוב הפליטים מעיראק, שהגיעו לאירופה בשנים האחרונות).

מעבר לכך, כיוון שתהליך השיקום במדינה שלישית כרוך בפיצוי הפליטים, כל משפחת פליטים פלשתינים שתבקש להיקלט בארץ שלישית תעשה זאת כשברשותה בסיס כלכלי מכובד לפתיחה בחיים חדשים. משום כך, גם מדינות מתפתחות, שאינן עשירות מעורבות על פי רוב בקליטת פליטים, עשויות להוות יעד מתאים להגירה ולשיקום.

החברה הפלשתינית היא מן המיומנות והמשכילות שבחברות הערביות, ומדינות ערביות שמעבר למעגל הראשון סביב ישראל עשויות להיות נשכרות מאד מקליטתם של פליטים עשירים ומיומנים אלה, שיתרמו לכלכלתן וישתלבו בקלות יחסית באוכלוסייה המוסלמית–ערבית שלהן.
 
מנהלת שיקום

שיקום הפליטים לא יתרחש מעצמו. פתרונה של בעיית הפליטים הפלשתינים מחייב מאמץ בינלאומי משולב - ואף ראוי לכך, לנוכח השפעתו האדירה על היציבות במזרח התיכון, ועל שלום העולם בכלל. גוף בינלאומי, שיהיו שותפים בו ישראל, ירדן, ארה"ב, ומדינות נוספות, לצד נציגי ריכוזי הפליטים, יוקם לצורך סגירת מעגלי הפליטות והשלמת תהליך השיקום כל הפליטים והסדרת כל התביעות בפרק זמן של כעשר שנים.

גוף כזה, כמובן, לא יוכל לקום עד לפירוקה של אונר"א, והעלאתו של נושא הפליטים מחדש לסדר היום הבינלאומי. על מנת להבטיח שגוף כזה לא יפעל כנגד האינטרסים הקיומיים של ישראל, חיוני שישראל עצמה תהיה הדוחפת להקמתו, והמעורבת בו לא כאילוץ אלא כמשימה היסטורית.

הבשלת התנאים

שנים רבות התעכב פתרון בעיית הפליטים, כיוון שכך היה נוח יותר לגורמים המעורבים.

מדינות ערב וארגוני הטרור רצו לשמר את הבעיה ולהתסיס נגד ישראל; ממשלות ישראל חששו מהעלאת סוגיית 'זכות השיבה' על פני השטח; וכמובן, ארגון אונר"א, שתפח לממדי ענק, לא התנדב לאבד את עצמו לדעת.

כיום יש חלון הזדמנויות לסגירת המעגל הארור של הפליטות והטרור: מדינות ערב חוששות מהציר האיראני–חמאסי, ומעדיפות פשרה עם ישראל על פני חיזוק הקיצונים המוסלמים; הפלשתינים, הישראלים והעולם הבינו ש'מדינה פלשתינית' אינה מביאה עמה לא שלום ולא שגשוג, ובוודאי לא פתרון לפליטים; וישראל חזקה דיה כדי להתמודד עם שאלת הפליטים ולשאת בעלויות הכרוכות בכך.

סקרים שנעשו בשנים האחרונות מלמדים שוב ושוב על רצונה של אוכלוסיית הפליטים בשיקום, גם אם הדבר כרוך בהגירה. בדרכם של פלשתינים אלה עומדים מכשולים פוליטיים (הם נטולי אזרחות) וכלכליים, שעתידים להיפתר כחלק ממערך שיקום הפליטים.